החלטה בתיק בר"ע 646/05

            בבית משפט השלום בירושלים מתבררת תביעת המשיבה לסילוק ידם של המבקשים מדירה הנמצאת בעין-כרם, ירושלים. במסגרת ניהול התביעה ניתנו צווים בדבר גילוי מסמכים וכן בדבר הגשת עדויות ראשיות בתצהירים. כאשר הוגש תצהיר העדות הראשית מטעם המשיבה התברר, כי צורפו לו כנספחים מסמכים רבים אשר לא גולו על-ידי המשיבה בתצהיר גילוי המסמכים שנמסר על-ידה בשלבי הדיון המקדמיים. המשיבים הגישו לבית המשפט בקשה לדחייה או למחיקה של התביעה נגדם, מטעם זה, ולחילופין התבקש בית המשפט להתעלם מכל אותם מסמכים אשר לא גולו במסגרת תצהיר גילוי המסמכים.

            בית משפט קמא קיים דיון בבקשה, במסגרתו נטען על-ידי ב"כ המשיבה, כי המדובר במסמכים שהתגלו ב"תיק היסטורי נוסף שהיה ברשותו של מינהל מקרקעי ישראל" לקראת הכנת תצהיר העדות הראשית ולאחר השלמת הליכי הגילוי המקדמיים. לאחר ששמע את טענות הצדדים החליט בית משפט לדחות את בקשת המבקשים על שני ראשיה. עם זאת, הורה בית המשפט למשיבה להעמיד לרשות ב"כ המבקשים את כל התיקים שברשותה ולאפשר עיון וצילום מתוך התיקים. עוד נקבע, כי לאחר מכן יוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם המבקשים - הנתבעים. בדחותו את הבקשה הביא בית המשפט בחשבון את התרשמותו, כי המדובר במסמכים שהתגלו באופן אותנטי לאחר עריכת תצהיר גילוי המסמכים ולפני שמיעת הראיות, וכן את העובדה כי בתצהיר גילוי המסמכים שנערך על-ידי המשיבה, בסעיף ד' שבו, שמרה המשיבה על זכותה "לצרף כל מסמך ו/או כתב שלא היה בשליטתי או ברשותי או בחזקתו או ברשותו של כל אדם אחר מטעמי הנוגע לעניינים השנויים במחלוקת".

            על כך מלינים המבקשים במסגרת הבקשה לרשות ערעור שבפני. לטענתם, שומה היה על בית המשפט לקבל את הבקשה ולהורות על דחיית התביעה או מחיקתה, ולחילופין על הוצאתם מתצהיר העדות הראשית של כל אותם מסמכים שלא גולו במסגרת תצהיר גילוי המסמכים שניתן על-ידי המשיבה.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות על הסף, ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה, ומבלי להידרש לגופן של הטענות. במה דברים אמורים.

            החלטתו של בית משפט קמא היא החלטת ביניים דיונית - ראייתית, הנוגעת לאופן ניהול המשפט ומצויה בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. הכלל בעניין זה הוא, כי ערכאת הערעור תימנע מלבחון החלטה כזו במסגרת בקשה לרשות ערעור, אלא במקרים חריגים, כאשר ההחלטה שמבקשים לערער עליה נוגדת את הדין או גורמת לעיוות דין (ראה: רע"א 6827/98 מחצבות כנרת נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, עיריית נצרת עלית, תק-על 99(2) 540). "יתירה מזו: אפילו סבורה ערכאת הערעור, שראוי היה להחליט על דרך דיונית אחרת, עדיין נשמר העיקרון של אי התערבות" (רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד ואח' נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד מד(2) 206, 211). ענייננו נמנה על הכלל. בית משפט קמא סבר, כי האיזון הראוי בין זכויותיהם הדיוניות של המבקשים מזה, לבין החובה לחתור לגילוי האמת מזה, מתבטא בכך שהמבקשים יוכלו לעיין בכל המסמכים הנוספים ובכל התיקים שהתגלו בשלב הדיוני הנוכחי ולהתייחס אליהם במסגרת תצהירי העדות הראשית שיוגשו מטעמם. לא למותר להזכיר, כי אין המדובר במסמכים שהוסתרו או ש"נשלפו" על-ידי בעל הדין באופן מפתיע במהלך חקירה נגדית, אלא במסמכים שהתגלו ונחשפו עוד לפני שהוחל בשמיעת הראיות ואף בטרם הגישו המבקשים - הנתבעים את תצהירי העדות הראשית מטעמם. אך מובן, כי אם ימשיכו המבקשים לסבור שבית משפט קמא טעה בהחלטתו מיום 13.1.05, ניתן יהיה לכלול עניין זה במסגרת ערעור בזכות על פסק הדין בהליך העיקרי, אם יוגש.

            סופם של דברים. הבקשה נדחית. מאחר שלא התבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.

            המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום כ"ז באדר א' תשס"ה (8 במרץ 2005), בהעדר הצדדים.

הוקלד ע"י לאה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: